דוגמיות

אֲגַם

מָצָאתִי מוֹצָא לָאֲגַם הַשָּׁתוּל בָּךְ
שׁוֹתֶה כָּל יָמַי לִרְוָויָה

טוֹמֵן בָּךְ מִלִּים הוֹזֶה יִפְרְחוּ
פָּסִיפְלוֹרָה טְבוּלַת אַהֲבָה

שִׁישָּׁה כִּוּוּנִים מַצִּיעַ תַּבִּיטִי
זִרְעִי סוֹד כָּמוּס וְשִׁמְרִי

הַטְמִינִי עָמֹק בָּיָחְדַיו שֶׁבֵּינֵינוּ
תְּשׁוּקָה תִּכּוֹן בִּבְשָׂרִי

הֵן סָבַבְתִּי סְבִיבֵךְ לִבְחֹן מַעֲלוֹת בְּדִיּוּק שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים גִּלִּיתִי דָּבַק בָּךְ רְבָב וּמֵצִיק אַטֶּה אַהֲבָה וְנַחְלִים

שָׁב וְלוֹגֵם מִן הָאֲגַם הַטָּמוּן בָּךְ
בְּשׂוּמִים בּוֹ מֵי הַחַיִּים

אוֹסִיף וְאֶשְׁתֶּה עַד יוֹם אַחֲרוֹן
בִּי יָרֹנּוּ מֵימַיִךְ מִפְּנִים

חלום

חלפתי במסדרון סמוך לחדר העבודה של אבא שלי. מעבר לדלת הסגורה שמעתי אותו מנגן בכינורו.

"לא ייתכן." אמרתי ביני לבין עצמי. "הלא חלפו שבע שנים מאז הלך לעולמו ולא ייתכן שאני שומע אותו מנגן ברגע זה. עמדתי שם עוד דקות ארוכות והאזנתי לנגינתו. לא היה לי כל ספק היית זו נגינתו של אבא.

אזרתי עוז, פתחתי את דלת החדר. איש זולתי לא היה שם. התבוננתי בשולחנו, בערמת התווים מהם נהג לנגן ובתיק הכינור שלו וכל אותה שעה שמעתי את נגינתו.

באתי במבוכה, לא יכולתי להסביר את המתרחש. לפתע נכח, לבוש בחולצת הקמץ הלבנה שלו ובמכנסי התכלת הקצרות החביבות עליו. הוא ניצב מולי אוחז בידו האחת בכינורו ובשנייה בקשת.

"אני לא מבין." אמרתי לו. מאיפה שמעתי את המוסיקה?" הבחנתי בחלון הפתוח והוספתי ושאלתי: "אני לא מבין איך הגעת לכאן, איך נכנסת ואיך נכנסה המוסיקה?"

"מה? לא שמעת על כנר על הגג?" שאל תמה. התעוררתי.

הַיְקוּ

חָטַבְתִּי מִלִּים
טֶנֶא מֵחֹרֶשׁ רָאשִׁי
בְּתֵאָבוֹן לָךְ

עוד הַיְקוּ

חָטַבְתִּי מִלִּים
טֶנֶא מֵחֹרֶשׁ רָאשִׁי
בְּתֵאָבוֹן לַח

הַיְקוּ לְסִיּוּם

חָמֵשׁ הֲבָרוֹת
אוֹ שֶׁבַע בְּרֹחַב לֵב
דַּיָּן לְהַיְקוּ

גַּעְגּוּעַי

אָמַרְתִּי לָהּ: אֲנִי חוֹלֵם
לַעֲלוֹת אִתָּךְ בְּקָנֶה אֶחָד

אָמַרְתִּי לָהּ: אֵינֶנִּי רוֹאֶה
מָה שֶׁאֵינֵךְ רוֹאָה בְּעַיִן יָפָה

אָמַרְתִּי לָהּ: אֵין לִי חוּץ
חוּץ מִמֵּךְ

אָמַרְתִּי לָהּ:
אֶחָד מֵאִתָּנוּ תָּמִיד צוֹדֶקֶת

אָמַרְתִּי לָהּ: דּוֹמֵה יוֹפְיֵיךְ
לַקּוֹל שֶׁל גֶ'סִי נוֹרְמָן

אָמַרְתִּי לָהּ אוֹהֵב אוֹתָךְ
כִּי דָּבַק בָּךְ רְבָב

תָּעִיתִי,
בֵּין הָאוֹר שֶׁבְּעֵינֶיהָ
לִמְשׂוּכוֹת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ

הֵצַצְתִּי נִרְדְּמָה
בְּלִי לְהָסִיר אֶת מִשְׁקָפֶיהָ
צִפּוֹר דִּלְּגָה בַּחֹשֶׁךְ

מִמִּצְחָהּ אֶל אֶדֶן הַחַלּוֹן
פָּרְשָׂה כָּנָף וְלֹא שִׁתְּפָה
בְּדַל מִמַּחְשְׁבוֹתֶיהָ

אִישׁ בִּבְדִידוּתוֹ
עַד אַשְׁמֹורֶת הִתְבּוֹנַנְתִּי
עַד תּוֹם מוּכֶּה יוֹפְיָיהּ

הִתְעוֹרְרָה
פָּקְחָה עֵינֶיהָ
חִיּוּךְ שָׁלֵם פָּנֶיהָ

הֵשַׁבְתִּי לָהּ מַבָּט כִּי
נָגְעָה בִּי שְׁאֵרִית חֲלוֹם
אֵין אֶצְבַּע בּוֹ תִּיגַּע

לַיְלָה לַיְלָה
שׁוֹקְקִים גַּעְגּוּעַי בְּעַד
חֲלוֹם אֵינְסְפוֹר יָמָיו

אִם קוֹרֵאת דְּבָרַי עַכְשָׁיו,
דְּעִי; לַחְלוּחִית סָפְגָה לִי עַיִן,
אֵלַיִךְ יָצָא לִבִּי וְטֶרֶם שָׁב.